מס’ 5: לדבר בקולי קולות בסלולרי.

הנימוסים הבסיסיים קובעים שכמקבל טובה מהנסיעה במכונית של האחר, טרמפיסט אמור להיות נוכח אבל לא נשמע, ישיב במידה ופונים אליו, וחוץ מזה כמעט ולא קיים. הטרמפיסט המזדמן שחושב שאין פגם בלנהל שיחה ערה בקולי קולות במכונית שלי ייקבע כאישיות בלתי רצויה בפעם הבאה שאעבור אותו ממתין בטרמפיאדה.

מס’ 4: לדרוך על הקניות של הנהג.

למה לעשות דבר כזה? הם בכלל מרחפים? או שהם חושבים שבכוונתי להכין ביצה מקושקשת וכך הם חוסכים לי שלב בהכנה?

מס’ 3: להפיק ריח רע.

זוהי עבירה חמורה. אם אתה לא מתקלח או לא עושה את הכביסה באופן קבוע, אזי אסור שתיסע בטרמפים. פשוט מאד. פעם אספתי כמה טרמפיסטים שאחד מהם כל כך הסריח שלא האמנתי שאוכל להוציא את הסרחון מהמכונית לעולם! בני, אז בן 4, שאל בדיפלומטיות, “אמא, מה הריח המגעיל?”

מס’ 2: להקיא.

כאשר הרגשתי את ההרגשה ההיא בעת הנסיעה בטרמפ בקשתי מהנהג להוריד אותי באמצע  הרחוב קרוב לשום-מקום. הגיוני, לא? לא הייתי כל כך ברת-מזל כאשר אני הייתי הנהגת. בפורים אספתי כמה טרמפיסטים בכניסה ליישובי, נווה דניאל. אחד היה “מבושם” לגמרי (דבר שכמובן רק התברר לי תוך כדי נסיעה). בלי לרדת לכל הפרטים, למזלי לפחות הייתה לו שקית. הלקח: לא מעלים טרמפיסטים בפורים.

מס’ 1: לגזוז צפרניים.

אכן כן, קראתם נכון. ההשראה לכתבה הזאת באה מטרמפיסט אחד שעלה לטרמפ והצטרף אלי ולידיד כשישבנו במושב האחורי של הטרמפ. ישבנו בשקט בלי להפריע לאף אחד כנדרש מטרמפיסטים, כאשר הבחנתי  שהטרמפיסט שזה עתה עלה לטרמפ ביצע פעולה רגישה ומדוייקת עם ידיו. הסתכלתי לראות אם אמת נכון הדבר ו *נ ד ה מ ת י* לגלות שאכן הוא שלף גוזז צפרניים ועסק במלאכת הגזיזה!  מה שמגדיר מעשה זה כפשע החמור ביותר שטרמפיסט יכול לבצע הוא העובדה שפשע זה עלול – בסבירות גבוהה מאד – לגרור תגובה (באחרים) שתהוה פשע מספר 2, ואז זה *בוודאות* יגרום לפשע מספר 3.

סעו בכיף!

Permalink